אני מבקש להחמיא לשרה אבירת השוויון גילה גמליאל מהליכוד. 

אחת הכתבות המעניינות שקראתי לאחרונה, בתאריך  4.11.2018 הייתה הכתבה "נתניהו איש שלום" מאת גדעון לוי  בה הוא מחמיא לביבי, אני מצטט " נתניהו. מלחמה יזומה אחת בלבד בתריסר שנות שלטונו". אני מודה שבעוונותי אני נמנה על הקומץ הקטן של מנויי עיתון "הארץ", אך לשם איזון אני מקפיד לקרוא את החינמון "ישראל אתמול" כל יום בקאונטרי קלאב.

ברוח אותה כתבה אני מבקש להחמיא לשרה אבירת השוויון גילה גמליאל מהליכוד. בממשלתנו שלוש שרות שאני עוקב אחרי מעשיהן ודבריהן, שתיים שהחליטו להחליש את שלטון החוק בארצנו, ואחת שעניינה רק להפיק הנאה ממנעמי השלטון וזו השרה גילה גמליאל, ועל כך אני מודה לה.

איני מבין מדוע הייתה תדהמה כאשר השרה אבירת השוויון מעדיפה חינוך פרטי לבתה, זכותה. פוליטיקאים לא מעטים דוגלים ב?שוויון?, אבל כשזה מגיע לילדיהם הם מניחים את הסיסמאות בצד ושולחים אותם לחינוך פרטי יקר. הם צודקים, אבל חופש הבחירה בחינוך צריך להיות נחלת כל ההורים.

במסגרת מדורו השבועי ב?הארץ? שבו הוא מתקשר במפתיע לאנשי ציבור שונים, הצליח הפעם ניר גונטז? להביך את השרה גילה גמליאל מהליכוד. על פי גונטז?, גמליאל, המופקדת על המשרד ל?שוויון חברתי?, שולחת את בתה לבית ספר פרטי יקר שעלותו 4,000 ש?ח לחודש. הנה לכם שיא הצביעות, אומר לנו גונטז?; פוליטיקאית (ליכודניקית) עשירה העומדת בראש משרד שמטרתו לקדם את ה?שוויון? בחברה, אך את בתה שלה היא שולחת לבית ספר פרטי אליטיסטי. לאן יכולה עוד ממשלת הקיסר ביבי להידרדר.

למען האמת, התופעה שגונטז? מציב עליה זרקור איננה חדשה ואיננה ייחודית לליכוד, אפילו לא לישראל. כך למשל, בתל?אביב שוכנים בתי הספר לאמנויות ולטבע הממומנים גם מכספי ציבור, אך בכל זאת ההורים המבקשים לשלוח אליהם את ילדיהם נדרשים להוציא מכיסם סכומים גבוהים, והילדים מתקבלים לאחר מבחני מיון. כלומר - אולי בתי הספר לא ?פרטיים? ממש, אך הם מקיימים פרקטיקות פרטיות לחלוטין. ומי שולח אליהם את ילדיו? על פי הדיווח ב?דה מרקר?, לצד ילדיהם של מיטב ידועני ועשירי ישראל, התחנכו בהם למשל גם ילדיהם של מנכ"ל הסוכנות יצחק הרצוג, ושל שר החינוך לשעבר גדעון סער.

אני מביא הפעם את ניר גונטז?, גם הוא כותב ב"הארץ", על הקו עם גילה גמליאל ודוברה טל נחום ב-5.03.2017

ציטוט מהשיחה:

"הגברת גמליאל היא השרה ל...

שוויון חברתי.

בדיוק השרה לשוויון חברתי וכולנו יודעים, או כמו שאמר המפכ"ל "כולם יודעים גם יודעים", ששוויון מתחיל בחינוך.

נכון.

אנחנו מסכימים על זה. נכון?

כן. גם היא מסכימה.

יופי. זה נחמד שהיא מסכימה, אבל יש כאן בעיה קלה: נודע לי שהשרה לשוויון חברתי שולחת את הבת שלה לבית ספר פרטי שמחיר הלימודים בו הוא 4,000 שקל בחודש.

זה נכון.

אז מה קורה פה? הרי ל-95% מאזרחי המדינה אין בכלל יכולת לחלום על חינוך פרטי ברמה כזו. 

אוקיי. איפה שמעת אותה אומרת את זה?

את מי שמעתי?

רגע, מי אמר את זה היא או המפכ"ל? לא הבנתי מה אמרת.

כלום. סתם הסתלבטתי קודם, כבדרך אגב ובלי קשר, עם איזו אמירה מטופשת של המפכ"ל. זה לא קשור בכלל.

כן. אוקיי. והיא, איפה היא אמרה שזה מתחיל בחינוך?

לא יודע אם היא אמרה. זה ידוע לכולם ששוויון מתחיל בחינוך שוויוני. לא אמרתי ששמעתי שהיא אמרה את זה.

אוקיי...

אז על זה אני רוצה לדבר איתה.

אני אוף רקורד. נכון?

אין אצלי אוף רקורד. לפי מה שאמרת, אתה אמור לדעת את זה. אין אוף רקורד. אז בקיצור, אני רוצה לדבר איתה. השרה לשוויון חברתי שולחת את הילדה שלה לבית ספר פרטי? זו כמעט התחלה של בדיחה.

טוב. אני אדבר איתה ואחזור אליך. סמס לי את המספר שלך. עכשיו אני צריך לחשוב על כל מילה.

כן. ואני מזכיר לך שאמרת שאתה בעד שהיא תדבר איתי, ושאבחן אותך.

הייתי בעד לפני שאמרת את מה שאמרת. בסדר ניר.

מצחיק. ביי."

ובזה לא תמו כל עלילותיה, אף שהמשרד לשוויון חברתי הוא משרד קטן, המופקד על ענייני פנים, השרה גילה גמליאל מרבה לטוס לחו"ל  על חשבון משלם המיסים.  העלות הכוללת של טיסות השרה היתה לפחות 300 אלף שקל. רוב הנסיעות כללו מפגשים עם אנשי הקהילות היהודיות במדינות שבהן ביקרה, ולאחת מהן הצטרף גם בעלה.

וליתר פרוט:  מאז נכנסה לתפקידה היתה השרה גמליאל בחו"ל 24 פעמים לפחות, או 123 יום ? על פי החליוקה הבאה: ב-2015 נסעה שלוש פעמים (לאחר שנכנסה לתפקידה רק במאי), ובסך הכל שהתה מעבר לים 28 יום. לשם השוואה, באותה השנה שהה ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו 22 ימים בחו"ל.

ב-2016 יצאה השרה לשוויון חברתי לשבע נסיעות עבודה שונות, במהלכן שהתה בחו"ל 23 ימים בסך הכל.2017 היתה שנת שיא ? עם תשע נסיעות עבודה, שבמהלכן שהתה בחו"ל 42 יום. במלים אחרות, במשך חודש וחצי מתוך אותה שנה לא היתה השרה לשוויון חברתי בארץ. ראש הממשלה שהה באותה שנה 59 יום מחוץ לגבולות ישראל.             ב-2018 היו לשרה חמש נסיעות שונות לחו"ל, שנמשכו במצטבר 30 יום, קרי חודש בשנה..

השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, שהתה בחו"ל 120 יום מאז מונתה לתפקידה ב-2015, כך נחשף בעקבות עתירה שהגיש עו"ד אור סדן, במסגרת התנועה לחופש המידע, לבית המשפט המחוזי בירושלים. היעדים היו מגוונים: רודוס, אסטוניה, בלארוס, וינה, לונדון, ברצלונה, מדריד, ניו יורק ולוס אנג'לס.

המשרד לשוויון חברתי הוא משרד קטן. עובדים בו בסך הכל 122 איש, והתקציב שלו ב-2017 הסתכם ב-817 מיליון שקל. בניגוד למשרד החוץ או המשרד לענייני התפוצות, מטפל המשרד לשוויון חברתי בעניינים שבתחומי מדינת ישראל: קשישים, נשים, צעירים, מיעוטים, ובפרויקט ישראל דיגיטלית. לכן לא ברור מה גרם לגמליאל לבלות כמעט שלושה חודשים במצטבר בנסיעות עבודה לחו"ל.  מהנתונים שנחשפו עולה כי בכל שנה ערכה גמליאל לפחות נסיעה אחת ארוכה מאוד, שנמשכה 14-19 יום. ייתכן כי שולבה בהן נסיעת עבודה עם חופשה משפחתית. מבדיקת תוכן הנסיעות עולה כי השרה לשוויון חברתי, שתפקידה לטפל בשוויון בחברה הישראלית, עוסקת דווקא במפגשים אינטסיביים עם יהודים בחו"ל, משל היתה השרה לענייני התפוצות. בלו"ז הנסיעות שלה לארה"ב מופיע יותר מפעם אחת ביקור בבתי הספר של רון לאודר, וכן מפגשים עם הרב אלי עבאדי ונסיעה לאירועי חב"ד. בחלק מהנסיעות נפגשה גמליאל עם שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, או עם הקונסול בארה"ב דני דיין. כמו כן נפגשה השרה עם נשיאת אסטוניה, סגנית שר המסחר של אוסטריה וגם עם "שר לובי", "שגריר מרוקו בספרד" או "פוליטיקאים מארצות ערב", כפי שמוגדרים האישים ביומן הנסיעות. בחישוב כולל, אך חסר, מדובר ביותר משלושה חודשים שבמהלכם לא שהתה השרה בישראל מאז כניסתה לתפקיד.

העלות הכוללת של טיסות השרה לבדה היתה 86,324 דולר, או כ-300 אלף שקל ? לא כולל עלויות שהייה. מדובר ברוב תקציב הנסיעות של המשרד, שאינו קטן יחסית לגודלו. מאז מאי 2015 הוציא המשרד לשוויון חברתי 225,500 דולר, או כ-800 אלף שקל, על טיסות עבודה של עובדיו. קשה יותר לעקוב אחרי עלויות השהייה בחו"ל, מכיוון שהן מתחלקות בין המשרד לשוויון חברתי לבין משרד החוץ, וכן מכיוון שהמידע שהועבר לא תמיד קריא. כמו כן, במידע שהועבר הושחרו לא מעט שורות, כך שלא ניתן לדעת מה היו העלויות האמיתיות. 

כפי שאמרתי בתחילת כתבתי, אני מבקש להחמיא לשרה גילה גמליאל מהליכוד, שבמקום להרוס את שלטון החוק בארצנו כמו חברותיה, עסוקה רק להפיק הנאה ממנעמי השלטון, ועל כך אני מודה לה.